סגנונות התמודדות בטיפול סכמה: למה את נכנעת, נמנעת או מפצה יתר על המידה

על סכמות כבר קראת כנראה: אותן אמונות מוקדמות על עצמך ועל אחרים, שהונחו בגיל צעיר ומעולם לא עודכנו באמת. מה שכמעט לא נכתב עליו הוא סגנונות ההתמודדות בטיפול סכמה, ודווקא החלק הזה הוא שמסביר בדרך כלל את החיים שלך בפועל. סכמה היא מה שאת מאמינה. סגנון התמודדות הוא מה שאת עושה כשנוגעים באמונה הזאת.

זה חשוב, כי שני אנשים יכולים לשאת סכמה זהה לגמרי ולהיראות מבחוץ כהפכים. אדם עם סכמת נטישה שולח שלוש הודעות בשעה ושואל אם הכול בסדר. אחר מסיים את הקשר בסימן הראשון של ריחוק ומספר לכולם שהוא מעדיף להיות לבד. אותו פצע, אסטרטגיה אחרת. אם תהית פעם למה תבנית שאת מזהה בעצמך בבירור מופיעה בצורה שאף אחד לא מתאר, החלק החסר הוא בדרך כלל סגנון ההתמודדות.

מהם סגנונות התמודדות

טיפול סכמה, שג'פרי יאנג פיתח מתוך הטיפול הקוגניטיבי, מתאר שמונה עשרה סכמות מוקדמות לא מסתגלות ושלוש דרכים רחבות להתמודד איתן: כניעה, הימנעות ופיצוי יתר. הן מקבילות בערך לתגובות שיש לכל חיה מול איום: להיכנע, להתרחק, או להחזיר מכה.

אף אחת מהן לא הגיעה במקרה. ילדה שנענשת על כך שיש לה צרכים לומדת מהר מאוד שלהיות בשקט עובד. ילד שלא רואים אותו לומד שתשומת לב מגיעה מלהיות רועש, מצחיק או מצטיין. בחדר שבו למדת את זה, אלה היו פתרונות חכמים. הצרה היא שהם המשיכו לרוץ אחרי שיצאת מהחדר, במצבים שבהם הם עולים לך יותר משהם מגנים.

עוד דבר שכדאי לדעת: את לא סגנון אחד. רוב האנשים נכנעים בתחום אחד בחיים ומפצים יתר בתחום אחר, ומחליפים כשהלחץ עולה. את יכולה להיות מתחשבת בלי סוף בבית ובלתי ניתנת להזזה בעבודה. זה נורמלי, לא סתירה.

הסימנים של כל סגנון

ככה שלושתם נראים ביום־יום.

• כניעה, בקצרה: את חיה כאילו הסכמה פשוט נכונה, ובוחרת מצבים שממשיכים להוכיח אותה. אם את מאמינה שאינך ראויה לאהבה, את נשארת עם מי שמתייחס אליך כאפשרות וקוראת לזה ריאליזם.
• כניעה, הסימן: הקשרים והעבודות שלך תמיד באותה צורה. אנשים חדשים, אותו סוף. את מרגישה השלמה יותר מכעס.
• הימנעות, בקצרה: את מסדרת את החיים כך שהסכמה לא תופעל בכלל. לדלג על אותה שיחה, לצאת מהקבוצה, לסרב לקידום, לשמור על הכול קל.
• הימנעות, הסימן: קהות. גלילה בלי סוף, אלכוהול, עבודה מוגזמת, שינה, להיות עסוקה מאוד. את עשויה לשים לב שאינך יכולה לומר מה את מרגישה, רק שזה מעורפל או שטוח.
• הימנעות, הגרסה השקטה: רגשית ולא התנהגותית. את באה לארוחה אבל לא ממש בחדר, ואחר כך כמעט לא זוכרת ממנה כלום.
• פיצוי יתר, בקצרה: את מתנהגת כהיפוך של הסכמה, וחזק. אם האמונה היא שאת פגומה, את הופכת לאדם המוכשר ביותר בכל חדר ולא נותנת לאף אחד לראות טיוטה.
• פיצוי יתר, הסימן: זה נראה כמו כוח ועובד כמו שריון. פרפקציוניזם, שליטה, חיפוש מעמד, לא להזדקק לעזרה, לפעמים יובש או זלזול כשמישהו מתקרב.
• פיצוי יתר, המחיר: זה עובד, עד שזה מפסיק. ההתמוטטות, כשהיא באה, בדרך כלל פתאומית ולא פרופורציונלית בכלל לגורם.

שימי לב שרק אחד מהשלושה נראה מבחוץ כמו בעיה. הימנעות נקראת לעיתים כאופי נוח. פיצוי יתר נקרא כשאפתנות והצלחה. שניהם מקבלים מחמאות, ובדיוק לכן קשה לראות אותם בעצמך.

למה זה חשוב

סגנונות ההתמודדות הם הסיבה שהבנה לבדה משנה מעט. את יכולה לדעת בדיוק מאיפה אמונה הגיעה, לנקוב בשם ההורה שלימד אותך אותה, ובכל זאת למצוא את עצמך עושה אותו דבר ביום שלישי. האמונה גרה בזיכרון; סגנון ההתמודדות גר ברפלקסים.

הם גם משאירים את הסכמה בחיים. זה המעגל שכדאי להבין. כניעה אוספת הוכחות חדשות לכך שהאמונה מדויקת. הימנעות מבטיחה שהוכחה נגדית לא תגיע לעולם, כי את לא נשארת בחדר מספיק זמן לגלות שטעית. פיצוי יתר מרחיק אנשים או מרוקן אותך, ואז הבדידות או השחיקה נקראות כהוכחה לאמונה המקורית. כל סגנון, בדרכו, מגן על הסכמה מפני עדכון.

בקשרים ההשפעות מוחשיות. נמנע ואישה שנכנעת יכולים להיות יחד שנים בהסדר יציב שאף אחד מהם לא נהנה ממנו. שני מפצי יתר יכולים להתווכח על עובדות עשור ולא לומר פעם אחת שהם מרגישים קטנים. בעבודה, סטנדרטים בלי רחמים ביחד עם פיצוי יתר מייצרים מישהו שמספק עבודה מרהיבה, לא מצליח להעביר משימות, וכועס בשקט רוב הזמן.

המטרה היא לא להיפטר מסגנונות ההתמודדות. זו הגנה ותיקה, והיא הרוויחה את מקומה. מה שטיפול סכמה מכוון אליו הוא הרחבת האפשרויות: להצליח לשים לב שהרפלקס נדלק, ולבחור משהו אחר באותו רגע. זו מטרה צנועה ובת־השגה בהרבה מלהפוך לאדם אחר.

להביט בתבניות שלך

נקודת פתיחה טובה היא רגע אחד מהזמן האחרון שבו התגובה שלך הרגישה גדולה מהאירוע. קרה משהו קטן, תשובה שאיחרה או הערה בדרך, והגיע משהו גדול. שאלי שלוש שאלות על אותו רגע. במה האמנתי על עצמי בדיוק אז? מה עשיתי אחר כך? והפעולה הזאת קירבה אותי לאדם, הרחיקה אותי ממנו, או שמה אותי מעליו?

קרוב יותר וקטן יותר זו בדרך כלל כניעה. הרחקה זו הימנעות. מלמעלה זה פיצוי יתר. כלי גס, אבל לרוב מספיק כדי לראות את הצורה שלך.

שאלון מסודר מתקדם מהר יותר מהזיכרון, כי הוא שואל על תבניות שלא היית חושבת לבדוק. מבחן הסכמות החינמי עובר על שמונה עשרה הסכמות ועל האופן שבו את נוטה להגיב לכל אחת. אם את רואה הרבה הימנעות בתוצאות, כדאי גם להביט באיך היא מתחברת לדאגה, כי השתיים מחזקות זו את זו בחוזקה: ראי תבניות של חרדה והימנעות.

הערה כנה. שום דבר כאן אינו אבחנה, ושום שאלון לא יכול לתת אבחנה. זה חומר להתבוננות עצמית, דרך למצוא מילים טובות יותר למה שאת כבר יודעת למחצה. אם מה שעולה מרגיש כבד או קשה להחזיק לבד, זו סיבה טובה לקחת את זה למטפלת, לא סיבה לדחוף את זה למטה.