סכמת שליליות ופסימיות: למה תמיד מחכים לגרוע ביותר

מישהו מביא לך בשורה טובה, ולפני שהחיוך נגמר הראש כבר מחפש את המלכוד. קידום פירושו שפיטורים בדרך. בן או בת זוג חמים פירושם שיום אחד ילכו. שבוע שקט פירושו שמשהו מתפספס. אם זו הגדרת היצרן שלך, מבחן סכמת שליליות ופסימיות עשוי לתת שם לדבר שאת או אתה נושאים מזמן, הרבה לפני שידעת לקרוא בשם לשום דבר.

זה לא פגם באופי, וזה גם לא אותו דבר כמו להיות מציאותי. בטיפול הסכמות, שליליות ופסימיות היא אחת מתוך שמונה עשרה סכמות מוקדמות בלתי מסתגלות: דפוס ציפייה עמוק שמונח מוקדם, ואחר כך מאושר שוב ושוב על ידי הדרך שבה את או אתה קוראים את העולם. הדפוס אינו טיפשי. פעם הוא היה מועיל. בדיוק זה מה שמקשה לראות אותו.

מהי סכמת השליליות והפסימיות

טיפול הסכמות פותח על ידי הפסיכולוג ג'פרי יאנג בשנות התשעים, עבור דפוסים שטיפול שיחתי רגיל היה מחליק מעליהם. המודל שלו מתאר שמונה עשרה סכמות בחמישה תחומים. שליליות ופסימיות שייכות לתחום העירנות היתרה והעכבה, לצד עכבה רגשית וסטנדרטים בלתי מתפשרים.

הסכמה מתארת משיכה מתמדת אל הצד האפל של כל מצב: מה עלול להשתבש, מה כבר השתבש, מה יעלה כסף, מה יסתיים בריב, איזו טעות מחכה שיגלו אותה. תוצאות טובות אינן מוכחשות ישירות. הן מנוכות. הצלחה הופכת למזל, למקרה, או להכנה לנפילה מאוחרת יותר.

מה שמפריד סכמה ממצב רוח הוא משך וטווח. חודש גרוע מקדיר כל אחד. סכמה מופיעה בגיל עשרים ובגיל ארבעים, בעבודה ובבית, בחדר המתנה בבית חולים ובחופשה על החוף. זו העדשה, לא מזג האוויר.

תשעה סימנים של סכמת שליליות ופסימיות

קראו לאט. אתם לא מחפשים התאמה מושלמת, אלא את הסעיפים שגורמים לכם להתכווץ קצת.

• לחכות לנעל השנייה: מגיעה בשורה טובה, והמהלך הראשון שלכם הוא לחשב כמה היא תגבה מכם בהמשך.
• אבל מראש: אתם מתאמנים על אובדנים שלא קרו, מתוך תיאוריה פרטית שמי שמוכן ייפגע פחות.
• דאגה כמו משרה: הדאגה נראית אחראית, כמעט נושאת משקל, כאילו הדריכות שלכם היא זו שמחזיקה את הגג.
• החלטות תקועות: לכל אפשרות יש חיסרון שאתם רואים ברזולוציה גבוהה, ולכן לבחור הופך לבחירה באיזו חרטה תעדיפו.
• מחמאה מחליקה, ביקורת נדבקת: מחמאה מתויקת כנימוס או כטעות, ואילו משפט חד נשאר חודש, מילה במילה.
• גוף דרוך: לסת קפוצה, נשימה שטוחה, כתפיים ליד האוזניים, שינה שמגיעה מאוחר ועוזבת מוקדם.
• קשה להניח לטוב להיות טוב: חגיגות מרגישות מעט לא בטוחות. ליהנות במלואו מרגיש כמו הזמנה למישהו לקחת את זה.
• פרשנות בלי הפסקה: אתם מציינים מה לא בסדר בתוכנית, במסעדה, בממשלה, במזג האוויר, ולעיתים קרובות אתם צודקים, וזה חלק מהמלכודת.
• אומרים לכם שאתם שליליים: מבקשים מכם לקחת את זה בקלות, וזה נוחת כמו אמירה שהעיניים שלכם מקולקלות.

לאף אחד אין את כל התשעה בכל יום. השאלה היא אם ארבעה או חמישה מהם מתארים יום שלישי רגיל שלכם.

מאיפה זה בדרך כלל מגיע

סכמות נלמדות, וזו נלמדת לרוב בצדק. ילד בבית בלתי צפוי, שבו הכסף נגמר או מצבי הרוח התהפכו בלי אזהרה, נעשה טוב מאוד בזיהוי הדבר הרע הבא. הסריקה הזו אינה פרנויה. זו תחזית מדויקת במקום שבו התחזית באמת נחשבה.

לפעמים זה עובר בצורה ישירה יותר. הורה שדאג בקול רם, שהפך זוטה לאסון, או שהתייחס לתקווה כאל תמימות, מלמד שהתנוחה הבטוחה היא התנוחה הדרוכה. לפעמים היה אובדן אמיתי בגיל צעיר, והראש הסיק מסקנה סבירה: את מה שאוהבים לוקחים, ולכן אל תתרווח.

הקושי הוא שהאסטרטגיה שורדת את הנסיבות. אתם כבר לא באותו בית. האזעקה עדיין פועלת לפי לוח הזמנים הישן.

למה הדפוס הזה חשוב

בזוגיות, תחזית מתמדת נקראת כמרחק. בן או בת הזוג מרגישים שנבחנים בשקט, וההרגעה מתאדה תוך שעות, כי הסכמה הזו אינה מקבלת הפקדות. בעבודה, אותה עדשה שתופסת סיכונים אמיתיים גם מדברת אתכם מלהגיש מועמדות, להציע, לבקש, ולכן התקרה מגיעה מוקדם ונראית כמו הוכחה שצדקתם לגבי הסיכויים שלכם.

ויש גם את המחיר שהגוף משלם. חיים בדריכות מחזיקים את מערכת הלחץ בסיבובים גבוהים, וזה יוצא כשינה גרועה, בעיות עיכול ועייפות שמנוחה לא מגיעה אליה. דאגה כרונית נוסעת פעמים רבות יחד עם דפוסי חרדה, והשטחת ההנאה עשויה להתקרב אל דפוסי מצב רוח ירוד, אף שהסכמה היא דבר בפני עצמו ויכולה להתקיים בלי שניהם.

החלק האכזרי ביותר הוא הלולאה. ציפייה לגרוע ביותר עושה אתכם זהירים, הזהירות מקטינה את החיים, וחיים קטנים מספקים פחות ראיות לכך שהעולם יכול להיות נדיב. ואז הסכמה מצביעה על השטיחות הזו ואומרת: הנה, ראיתם.

הערכה עצמית שאפשר באמת להשתמש בה

התבוננות עצמית עובדת טוב יותר עם מבנה. המבחן החינמי שלנו עובר על כל שמונה עשרה הסכמות המוקדמות הבלתי מסתגלות, כולל שליליות ופסימיות, ומראה אילו מהן מנגנות עכשיו הכי חזק. הוא נמשך כחמש דקות, לא דורש הרשמה ונותן תוצאות מיד.

הוא אינו אבחנה ואינו מתיימר להיות. חשבו עליו כעל מראה שהוצבה בזווית מועילה: דרך לבדוק אם מה שקראתם לו האופי שלכם קרוב יותר לדפוס שאפשר לעבוד איתו.